אנחנו משפחה מאותגרת קולינרית. ככה בפוליטקלי קורקט.
השף – צמחוני מגיל 13, בן (ניצול קולינרי?) למשפחה מזרחית (“מה לא תאכל שיפוד…?” נצחי. כן, גם אחרי 30 שנה של צמחונות). בשנים האחרונות הפך טבעוני (כמעט תמיד:)). השף התחנך מגיל צעיר על שני יסודות מרכזיים: 1. בלי בשר – זה לא נחשב אוכל ; 2. שמן ואבקת מרק עוף הם בסיס הגיוני לכל מאכל.
התוצאה המתבקשת הייתה פתיחת מסעדה צמחונית/טבעונית עם אוכל בריא במיוחד. גם פרנסה, גם יותר זול מטיפול פסיכולוגי. (ספויילר – השף הוא הנשק הסודי שלנו.)
אני – הצליאקית הראשונה. המלכה האם (לצערי אף אחד לא זורם איתי עם התואר הזה). נוטה לנוירוטיות קלה ודיי control freak, תכונות המתבטאות בצורך אובססיבי באיסוף מידע ובתכנון מדוקדק מראש, לעתים קרובות לא תכליתי בעליל. נרשם קושי ניכר באזורי הספונטניות. (כנראה תכונה קצת פחות מועילה למשפחה מטיילת. אבל היי, יש לה יתרון הישרדותי לצליאקיים !!)
הצליאק התגלה אצלי בגיל 21 (כן, אחרי צבא, לא, לא שוחררתי, ולא, אי אפשר להאשים את צה”ל במצב. למרות שכמויות הלחם והפחמימות שאכלתי במשך שנתיים וחצי של שירות היו כנראה שקולות לכמות שאכלתי בכל חיי עד אז, ממש לא מבטלת קשר סיבתי…לכל הפחות טריגר). מלבד גלוטן על כל צורותיו, אני גם לא אוכלת בשר, כן אוכלת דגים ופירות ים.
האבחון: המקרה של הצליאקי הצעיר היה ממש מובהק, במיוחד לאמא צליאקית. הוא היה תינוק עם סימפטומים קלאסיים שזעקו לשמיים – הוא היה קטן, בטן נפוחה כמו בלון וגוף רזה וחלוש. ישן נורא, היה חסר שקט וחסר אנרגיה. למעשה הוא נראה כמו ילד במצב של הרעבה, וזה מה שגרם לי ממש להבין את הצליאק – גם אם אוכלים הרבה, אוכל בריא ומגוון, הדלקת שבמעי מונעת מהגוף לקבל את מה שהוא צריך.
בבדיקת דם לא מצאו נוגדנים לצליאק, אולי בגלל גילו הצעיר. רופאים לרוב לא מפנים לבדיקת גסטרוסקופיה לפני גיל שנתיים, אבל לי היה ברור שמדובר בצליאק, והתעקשתי.
אמנם התלבטתי קצת אם בכלל לבצע את הבדיקה – בכל זאת מדובר בבדיקה פולשנית, בהרדמה מלאה – מלחיץ לקטנצ’יק בן שנה וחצי !! וממילא ברור לי מה תהיה התוצאה. אבל בשורה התחתונה, לא הייתי מוכנה להתחיל דיאטה נטולת גלוטן לכל החיים, בלי אישור וודאי. אולי בכל זאת יש משהו אחר? ובשביל לעשות בדיקת מעי בשלב מאוחר יותר, יהיה צורך להחזיר אותו לאכול גלוטן לכמה חודשים….ואז להוריש שוב. בקיצור, לא שווה לשגע את המערכת פעמיים. ואני ממילא לא בנאדם שמסתדר טוב עם חוסר וודאות:) הביופסיה נתנה את החותמת הסופית, ולמרות שכבר ידעתי וציפיתי לתוצאה -התבאסתי קשות. מי כמוני יודעת כמה קשה לנהל אורח חיים נטול גלוטן, ועוד להפיל את זה על ילד?
אבל רגע…אולי זה לא כ”כ נורא…
מהר מאוד מצאתי את היתרונות, והבנתי! אני המרוויחה העיקרית מתוספת צליאקי למשפחה! פתאום זה כל כך ברור. לא עוד בדידות כצליאקית יחידה!
עכשיו מערך הכוחות שווה – 50/50 עם נטייה ברורה לטובתנו – הם יכולים לאכול גם נטול גלוטן, אבל אנחנו לא יכולים לאכול גלוטן בכלל אף פעם בחיים אפילו לא פירור. הא !
ודבר שני, תוספת של ילד למאבק, זה כבר כוח רציני ! הרי צרכי ילדים תמיד קודמים לצרכי מבוגרים, לא?!
רוב חיי הבוגרים התרגלתי לאכול “ללא גלוטן” במובן ה”ללא” של העניין – בלי לחם, בלי עוגות, בלי קינוחים, בלי כל הדברים הטעימים…למדתי לוותר ולמלמל בנימוס “אני ממילא לא רעבה…” כשיושבים לאכול עם חברים באיזו מסעדה מגלוטנת לחלוטין ; “לא אוהבת מתוקים …” כשמגישים קינוח מגניב לשולחן (לגבי מתוקים זה אפילו דיי נכון, ממש לא חובבת מתוקים, אבל מצד שני גם אין לי חיבה מיוחדת לסלטים).
בקיצור – רמת החיים שלי עלתה פלאים. וגם של כולנו בבית .השף התחיל להשקיע את כל מרצו באפיית לחמים טובים ובריאים באמת, והצליח לפצח מתכונים מטורפים. פתאום הסתובבנו תמיד עם אופציות לאוכל שגם אני יכולה לאכול…פתאום במשפחה המורחבת למדו להכין קינוחים נטולי גלוטן…ובכל אירוח אצל חברים דואגים גם למלא אופציות לצליאקיים….
נכון, כל זה קרה במקביל להתפתחות של שוק פורה במיוחד של מוצרים נטולי גלוטן, אבל למה להיות קטנוניים? העיקר שחל שיפור משמעותי ביותר בחיים שלי …!
וככה, כשנוח וקל לנו (יחסית) להסתדר בארץ, בבית, במטבח שלנו, ובעברית – החלטנו לאתגר את עצמנו בנסיעה ל-4 חודשים.
למזרח הרחוק.
בום !
